<h1>או"ז הלכ' נדה הנדמ"ח</h1>
<h2>דף עה:</h2>
וצריכה נדה לטבול מדאורייתא ואע"ג דלא כת' בה טבילה כלל, הא פרשב"ם זצ"ל פ' תינוקת [ס"ו ע"ב] בההיא דדרש מרימר משמיה דרבא אשה לא תחוף אלא בחמין, דשאילו מקמי דרב יהודאי גאון זצ"ל טבילה בנדה מניין, ואמ' להו לא גרע משאר טמאין, ואמ' בפ' בנות כותים [ל"ה ע"ב] וב"ה סברי ביומי וטבילה תלא רחמנא, מיהו לא ידענא מניין להו. וזהו לשון ה"ג ומנא לן דבעיא נדה טבילה דאקשה רחמנא לזבה מה זבה בעיא טבילה אף נדה בעיא טבילה עכ"ל. אי נמי י"ל משום דאפקה רחמנא בלשון זבה דכתיב [ויקרא ט"ו] ואשה כי תהיה זבה וההוא בנדה משתעי כדכת' [שם] שבעת ימים תהיה בנדתה, והיא היא. ויש מפרשים דאתיא מק"ו ממשכבה דכת' [שם] כל הנוגע במשכבה יכבס בגדיו ורחץ במים, אם הנוגע במשכבה טעון טבילה ק"ו היא עצמה שצריכה טבילה מטמאתה לטהרתה, ור"ת זצ"ל פי' דאתיא לן טבילת נדה מההוא דס"פ בתר' דע"ז [ע"ה ע"ב] דתני בר קפרא מתוך שנ' [במדבר ל"א] אך במי נדה יתחטא שומע אני שצריך הזאה שלישי ושביעי ת"ל אך חלק, א"כ מה תל' לומר במי נדה במים שהנדה טובלת בהם וכמה הם מי הנדה ארבעים סאה, אלמא דטבילת נדה דאורייתא, מיהו י"ל דסומך אשום דרשה אחרת שנדה צריכה טבילה ולהכי דורש הכי. ומההיא דאשת אוריה החתי דכתי' [ש"ב י"א] והיא מתקדשת מטומאת' דהיינו שהיתה טובלת כד' בחלק [ק"ז ע"א] וירא אשה רוחצת מעל הגג הוות בת שבע קא חייפא רישא תותי חלתא, מהתם ליכא ראיה דדילמא מטומאת זיבתה היתה מטהרת.
